ביטוח ישיר בע"מ נ' פולומורדבינוב ואח'

פסק דין

בפניי תביעה ע"ס 12,235 ₪ כסכום עליו הסכימו הצדדים בתום הדיון בפניי היום.

ביסוד המחלוקת שבין הצדדים תאונת דרכים מיום 20.7.11 שהתרחשה בתל-אביב, בצומת שבין רח' דיזנגוף ורח' רוקח בואכה נמל תל-אביב (להלן: "הצומת").

לפי גרסת התובעת, ביום התאונה ביקשה הנהגת מטעמה לחצות את הצומת ולהמשיך ישר אל עבר נמל ת"א, אלא שאז הגיח מרח' רוקח ומצד ימין שלה רכב נהוג ע"י הנתבע 1, אשר פגע ברכבה בצד ימין וגרם לה נזקים המתוארים בכתב התביעה.

לשיטתה של הנהגת, כמפורט בפרוטוקול הדיון היום, עובר לתאונה היא עצרה לפני רמזור אדום כאשר לפניה עמדה מכונית נוספת, ומשהתחלף הרמזור לירוק היא נסעה ישר אל עבר נמל ת"א מאחורי הרכב אשר עמד לפני כן לפניה ברמזור והכל תוך שהיא בנתיב הימני ביותר הנוסע ישר.

בשלב כלשהו, לקראת סוף חצית הצומת, היא שמעה לפתע מכה חזקה בצד ימין שהינה תוצר נסיעתו של הנתבע 1 לעברה מכביש רוקח, ובכך נגרמו לה נזקי התאונה. באותה רוח מסיקה התובעת כי הנתבע 1 חצה את הצומת ברמזור בו מופע האור אדום, בעוד שהנהגת מטעם התובעת חצתה את הצומת בירוק, כאשר לפני כן כאמור המתינה לחילופי האורות ברמזור שמלפניה מאדום לירוק.

גרסת הנתבעים שונה בתכלית השינוי מגרסתה של התובעת. הדברים עולים מהודעתו בכתב של הנתבע 1 לנתבעת 2 כפי שהוצגה בפניי, ומהודעתו במסגרת חקירתו במשטרה אשר ניתנה בעקבותיה.

ככלל, טוען הנתבע 1 כי חצה את הצומת באור ירוק מלא, כאשר משמאלו עמד אוטובוס. עשרות מטרים טרם שהגיע לצומת הוא הבחין באור הירוק הדולק מלפניו, כאשר מימינו גם נסעו רכבים, אך מלפניו לא נסע איש. בעת שעבר את פס ההקבלה שבינו לבין האוטובוס, הגיחה לפתע הנהגת מטעם התובעת מצד שמאל שלו ובין רגע ארעה התאונה אף ובטרם להספיק להגיב. הנתבע 1 טוען למעשה כי התובעת חלפה את הצומת באור אדום.

מטעמם של הצדדים העידו היום בפניי הנהגת מטעם התובעת והנתבע 1 ובמעמד הדיון הציג ב"כ הנתבעים את הודעות הנהגים במשטרה, כאשר בעניינה של עדה נוספת אשר ישבה לצד הנהג מטעם התובעת סוכם כי הודעתה זו לא תוגש לתיק היות ונבצר ממנה להגיע לדיון.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בהודעות הצדדים במשטרה והתרשמותי מעדותם של העדים שהעידו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי בתיק זה לא הצליחה התובעת להרים את נטל השכנוע והראיה המוטלים עליה ועל כן דין התביעה להידחות. נדמה, ועל כך אין מחלוקת, כי אבן הנגף בתיק זה נוגעת לשאלה האם הנהגת מטעם התובעת חצתה את הצומת באור ירוק, ומעברו השני של המתרס האם כך פעל הנתבע 1 ומי משניהם היה זה אשר חצה את הצומת באור אדום. משהנטל בענין זה מוטל על כתפיה של התובעת, עליה לשכנע את בית-המשפט כי מאזן ההסתברויות נוטה לטובתה, אלא שלאחר עיון מדוקדק בהודעותיה של הנהגת מטעמה, בהודעתה לתובעת בסמוך לאחר התאונה ובחקירתה במשטרה וכן במסגרת עדותה היום, הגעתי לכלל מסקנה כי גרסתה זו ביחס לשאלת השאלות הנדונה, אינה קוהרנטית ואף נסתרה באופן אשר מטה את מאזן ההסתברויות לטובתם של הנתבעים והלכה למעשה ממוטט את קו התביעה כליל.

כבר בשלב הראשון של טופס ההודעה מטעם הנהגת של התובעת אין בנמצא כל אזכור הנוגע לחציית הצומת בירוק והעובדה שנהגת זו לא שגתה בחילופי הרמזורים שנצבו מלפניה טרם שחצתה את הצומת. מדובר בנתון מהותי אשר משום מה לא בא זכרו במסגרת טופס ההודעה כאמור, שהינו השלב הראשוני והקריטי שאין חלוף הזמן פוגע בו. לעומת זאת, בעת שנחקרה העדה על התאונה במשטרה ונשאלה לגבי נושא מהותי זה, הטעימה כי כאשר הגיעה לצומת ורצתה להמשיך ישר, מופע הרמזור בכיוון שלה היה אדום ועקב כך היא נעצרה ואף להערכתה, אם איננה טועה, עמדה לפניה מכונית נוספת (שם, בעמ' 2 ש' 5-6 לגליון חקירת המשטרה). עוד הטעימה כי כאשר התחלף הרמזור לירוק, הרכב שלפניה החל לנסוע והיא נסעה אחריו לצומת ולאחר מספר מטרים, באמצע חציית הצומת, הרגישה מכה מצד ימין וכך ארעה התאונה. הנה כי כן, בעוד שבטופס ההודעה אין אזכור לפרט הנוגע לשאלת השאלות, במסגרת חקירתה במשטרה מסרה הנהגת מטעם התובעת גרסה מפורטת לענין זה ועוד הוסיפה וטענה כי עמד לפניה רכב, נתון שאף הוא לא גולה במסגרת הודעתה לחב' הביטוח. זאת ועוד, בנוגע למיקום התאונה. בעוד שבחקירתה במשטרה טענה הנהגת כי התאונה ארעה באמצע הצומת, כאמור, במסגרת עדותה היום בפניי העידה כי התאונה קרתה לקראת סוף חצית הצומת (שם, בעמ' 1 שורה 16 בפרוט' הדיון).

בנוסף, כאשר נשאלה הנהגת מטעם התובעת במהלך חקירתה במשטרה האם ידוע לה כמה מערכות רמזורים פועלות בכיוון שבו נסעה, השיבה כי ישנן שתי מערכות רמזורים הפונות אחת ימינה ואחת לישר. כאשר נשאלה האם ידוע לה האם שניהם פועלים יחדיו, השיבה ואני מצטט "אני חושבת שכן, אני לא בטוחה". לעומת זאת, בעת עדותה היום בפניי התגבש הספק לכלל הכרעה, שכן זו השיבה לשאלה דומה במסגרת חקירתה הנגדית כי: "הרמזור הוא לשמאלה קודם כל ולא לימינה". תמוה בעיני הכיצד זה לא ידעה ליתן הנהגת גרסה החלטית ביחס לכיווני הרמזורים בסמוך לאחר התאונה בעת חקירתה במשטרה, בעוד שהיום ובחלוף זמן ניכר ביותר ידעה לומר את כיוון הרמזורים במקום שבו לשיטתה עמדה קודם לכן ברמזור אדום.

ככלל ולענין זה מסקנתי היא, מתוקף דברים שעלו הן מהחקירה במשטרה והן בעדות של הנהגת מטעם התובעת היום בפניי, מסקנתי היא כי נהגת זו לא היתה מרוכזת במופע הרמזורים שלפניה, שכן היא התמקדה כפי עדותה במשטרה בצורך לחצות את הצומת בלבד ואך סביר הוא ויתכן כי בכך נפלה שגגה מלפניה, שכן אילו היתה ערה יותר למופע של כל הרמזורים שמלפניה, אזי בודאי היתה מבחינה טוב יותר בצבעם של אלה ובכיוון נסיעתה. סוגיה זו הקשורה בחוסר ריכוז מודעותה של הנהגת מטעם התובעת בהקשר ליתר הרמזורים שמלפניה וכפועל יוצא מכך העדר יכולתה להעיד על כך הן במשטרה והן בפניי היום עוברת כחוט השני וחולשת גם על השלב שבו חצתה את הצומת וזאת על יסוד העובדה כי כלל לא ראתה עובר לתאונה את רכב הנתבע 1 מגיח מימין, כפי עדותה, כי אם שמעה את המכה בלבד כאשר ארעה התאונה תוך שציינה במילותיה שלה כי לא ראתה אותו מגיע מהכיוון שממנו באה (שם, בעמ' 2 שורה 6 לפרוט' הדיון).

נתון נוסף לו יש ליתן את הדעת נוגע לשאלה האם כאשר עמדה הנהגת מטעם התובעת לפי גרסתה ברמזור האדום, נסעה לפניה מכונית שאף היא חצתה את הצומת, אשר עמדה לפני כן עמה ברמזור. נתון זה חשוב שכן אילו כך ארע, אזי סביר אחד משניים – או שגרסתה של הנהגת היא חלפה את הצומת בירוק נכונה היא, או שבעת שכבר חצתה, ניסה הנתבע 1 "לגנוב את הרמזור שמלפניו" בעוד מתחלף לאדום. מסקנתי לענין זה אף היא כי אין מדובר בעדות קוהרנטית ואחידה אשר מקום היה לה לכל אורך הדרך מלכתחילה.

כאמור וכפי שציינתי, נושא המכונית הנוספת לא עלה במסגרת ההודעה שנתנה הנהגת לחב' הביטוח שלה אלא התגלה בשלב מאוחר יותר במהלך חקירתה במשטרה. ואולם גם כאן אני מתרשם כי טענה זו לא צוינה מתוך גמירות דעת כי אם מתוך הספק, היות ובמסגרת חקירה זו מציינת הנהגת כי לפניה עמדה מכונית שעמדה באור אדום, אך זאת "במידה ואינה טועה" (שם, בעמ' 2 שורה 5 ו-6 להודעה במשטרה). במסגרת הדיון היום הפך הספק פתע לעדות נחרצת וזאת כאשר טענה העדה כי לפניה עמדה מכונית נוספת וכאשר התחלף הרמזור היא נסעה אחריה (שם, בעמ' 1 שורות 14-15 לפרוטוקול הדיון).

הנה כי כן ולשם סיכומם של הדברים, אם הייתי צריך לאפיין את גרסתה של נהגת התובעת מתחילת הפרשה ועד סופה, נדמה כי לא הייתי טועה באם הייתי מאפיין אותה כגרסה שנבנתה בהדרגה, כאשר בשלב הראשון של טופס ההודעה אין אזכור לפרטים מהותיים, בשלב השני הוא שלב החקירה במשטרה צצים פתע נתונים חדשים (חלקם בהיסוס) ובשלב השלישי הוא הדיון היום בפניי הופכים נתונים אלו לעדות פוזיטיבית ומוגמרת וזאת שעה שמצופה היה כי זכרה של זו יבוא לכלל ביטוי כבר בשלב הראשון ובאופן עקבי בשלבים הבאים שלאחריו.

בהקשר לעדותו של הנתבע 1 ולצד הספקות אשר נותרו בליבי בנוגע לעדותה של הנהגת מטעם התובעת ואשר ממוטטים לבדם את גרסתה ביחס לתאונה, לא מצאתי אי דיוקים מהותיים ביחס לעדותו היום בפניי לעומת העדויות שנתן במשטרה ובטופס ההודעה, כי אם הקבלה אלמנטרית בין עדויות אלו. יודגש כי ככלל אני מקבל את גרסתו ביחס למופע האור בצבע ירוק ברמזור בכיוון שממנו הוא הגיע ועצם העובדה כי טרם שחצה את הצומת עמד מצד שמאל שלו אוטובוס אשר ככל הנראה הסתיר לו את טווח הראיה של הרכבים הבאים משמאל, הכיוון ממנו הגיעה הנהגת מטעם התובעת. דבר זה מתיישב עם העובדה כי נאלץ לבלום בלימת חירום כאשר עמדה הנהגת האמורה בנתיב נסיעתו המורה ישר, אך הוא גם מחזק את גרסתו כי ככל הנראה חציית הצומת על ידה נעשתה שלא כדין ועצם העובדה כי להבדיל ממנה הוא השתדל להביט לכיוונים נוספים (כעדותו בעמ' 5 ש' 11-12 על פיה ראה רכבים הבאים מצד ימין בלבד), אך נבצר ממנו למנוע את התאונה מפאת האוטובוס, שכן אך סביר כי אילו האוטובוס לא היה עומד במקום בו עמד, יכול היה נהג זה למנוע את התאונה או לפחות לצמצם את נזקיה בראותו את רכב התובעת פונה לעברו. לעומתו, כפי שציינתי לעיל, נהיגתה של הנהגת מטעם התובעת התגלתה בעיני כנהיגה כזו שאינה תואמת חצית צומת באופן סביר, שכן התמקדות מבטה ישר בלבד בעת חצית הצומת וללא קשר למסקנתי כי עברה באור אדום, מעידה על רשלנות מסוימת מצידה בהקשר זה, שאין זה המקום לאמוד אותה לנוכח מסקנתי הכוללת בתיק.

סוף דבר, אני מורה על דחיית התביעה ללא צו להוצאות.

בשולי הדברים אבקש להתמקד בסוגיה שעלתה בתיק זה אך קיבלה מעמד עקרוני תוך כדי ניהול הדיון וזו נוגעת לנושא גליונות החקירה אשר נחשפו בפני ב"כ התובעת בסמוך לדיון ובפני בית-המשפט בפתח הדיון. גליונות אלו שהינם פרטים מהותיים ובודאי ראיות מהותיות לשני הצדדים הוחזקו בידי ב"כ הנתבעים, אך הוצגו כאמור במאוחר שבו אמורים היו המה להיות מוגשים לתיק ולצד השני. לא בכדי ובצדק קבל עו"ד גולני בענין זה אך מפאת יחסים קולגיאליים עם ב"כ הנתבעים לא דרש לדחות את הדיון אלא כאשר גילה כי ב"כ הנתבעים מבקש לעשות שימוש בגליונות אלו בהקשר לחקירתה של עדת התובעת שלא התייצבה לדיון. דעתי אינה נחה עם התנהלות זו של ב"כ הנתבעים, וזאת מאחר וראיות אלו לא רק שלא צורפו לכתב ההגנה אלא כפי שניתן לראות כתב ההגנה לוקה בתצהיר גילוי מסמכים אלמנטרי כדרישת תקנות סדר הדין האזרחי. ככלל, בית-המשפט אינו מתערב בהסכמות מתחת פני השטח הקשורות בהצגת מסמכים מאוחרת לצד השני וזאת כל עוד אין הצד מעלה זאת או טוען לכך. עם זאת, אין להתעלם מהעובדה כי הצגת מסמכים מאוחרת בפרט כשמדובר במסמכים מהותיים אשר יש רצון לעשות בהם שימוש כראיות, עלולה לפגוע בעבודתו של בית-המשפט אשר נצרך מכורח הנסיבות להתעמק בראיות אלו תוך כדי הדיון כאשר ברגיל על מלוא הראיות להיות מונחות בפני בית-המשפט עובר לו כתכלית הוראות תקנות סדר הדין האזרחי בתביעות בסדר דין מהיר. אדגיש כי אם סברתי בתחילה כי חרף ההסכמות בענין זה בין הצדדים כהליך שבשיגרה, כי יש מקום לפסוק הוצאות לטובת הנתבעים לנוכח דחיית התביעה, איני סבור כי יש לעשות כן לנוכח האמור לעיל.

המזכירות מתבקשת לשלוח את פסק הדין בדואר לצדדים.